קוראים לי מיכל בלינדר, או כמו שאני אוהבת לומר  בלי-נדר (לא חייבת להתחייב על כלום, כמה נוח :))
בכל מקום אומרים לי שכדי לייצר לעצמי מוניטין עסקי אני צריכה להחצין את החוזקות שלי, לפאר את הניסיון שלי, להגזים ביכולות שלי (קצת כמו שכולנו עושים בקורות חיים, לא?) כי זה מה שאנשים רוצים לשמוע.
אבל לא נוח לי עם זה, זו לא אני. אני מאמינה באמת.
כנות תמיד היתה ותהיה הכלי החזק ביותר שלי. 'פתיחות יתר', היא "מחלה כרונית" אצלי. כן, נפגעתי ממנה מלא, אבל הרווחתי הרבה יותר. אני אוהבת אנשים אותנטיים ולכן שואפת להיות כזו גם בעצמי.

אז הנה אני במלוא כנותי:
יש לי שם קצת מסורבל וארוך: מיכל ינקוביץ' בלינדר, אז קיצרתי אותו שיראה יותר קליט בלוגו.
אני בת 38 ומשתדלת להרגיש קצת ילדה לפעמים.
נשואה כמעט תמיד באושר לעמיחי, ולפני כמעט 7 שנים נכנסתי לתפקיד חיי: נעשיתי אמא לעומר, ילד מדהים שתכירו פה לאט לאט, ואמא לעדי, התינוקת הכי מתוקה שיש (לי).

תמיד אמרו לי שיש לי אינטואיציה מעולה לגבי אנשים, שאני מצליחה "לקרוא" אותם מאוד מהר.
כמדריכת הורים היכולת הזו מדייקת לי מהר מאוד מה ההורים שמולי מפספסים בתקשורת וביחסים שלהם עם הילדים שלהם ואני יכולה לשקף להם את זה, לעזור להם, ולתת להם כלים לעשות דברים אחרת.
בהדרכה איתי, אאיר לכם בפנס את המקומות שאתם לא מצליחים לראות בעצמכם ואלווה אתכם צעד אחר צעד בשינוי שתייצרו בבית.

הורות היא ללא ספק המקצוע הכי מאתגר בחיינו, ובדיוק ברגע שנדמה לנו שקלטנו את העניין מגיע לו עוד איזה "אתם לא תחליטו עליי!" או "אני רוצה עכשיו!" שמחזיר אותנו להרגיש חסרי אונים מול הילדים שלנו בדיוק ברגע בו הם זקוקים לנו כל כך.
מה שטוב בסיפור הזה הוא שאתם ממש לא לבד, ויש דרך אחרת להורות מאושרת. רק בואו, אני כבר אוביל אתכם לשם.