.png)
כשאני שומעת את המשפט הזה. משהו בי זז באי נוחות.
המוח שלי ישר אומר לי: "לילד שלך לא טוב עכשיו, את צריכה למצוא לו פתרון".
אז אני מתחילה להציע: אולי תשחק בלגו? אולי תצייר? רוצה לאכול משהו? ובלי לשים לב, לאט לאט אני מייצרת לילד שלי תמונה מעוותת של המציאות, בה להיות משועמם זה דבר רע. זו בעיה שצריכים לפתור. האמנם?
יותר מזה, אני ישר נותנת לו את כל הפתרונות מבלי לאפשר לו להגיע אליהם בעצמו ובכך מכבה לו את היצירתיות ואת הסקרנות לגלות בתוך עצמו מה הוא היה רוצה לעשות ואיך.
אז החלטתי שאין כמו עכשיו לאמן אותי ואת הילד שלי בשיעמום. וכדי שנצליח "לצלוח" את רגעי המשבר שיגיעו (והם יגיעו) חיפשתי עמוק בתוכי וברחבי הרשת את ה'למה' שלי שיעזור לי לעמוד במה שהגדרתי. כי כשאני מחוברת ל'למה' חזק, כשאני יודעת במאה אחוז שמה שאני עושה הוא הדבר הנכון עבורי ועבור הילד שלי, שומדבר לא יזיז אותי ממנו. ככה גם בגבולות...
אז הנה 9 סיבות ללמה כל כך חשוב לנו להשתעמם לפעמים:
השעמום מוליד את היצירתיות: השעמום הוא דף חלק, זמן למחשבות והרהורים. זמן לתובנות לחלחל פנימה, זמן לעיבוד רגשי של דברים שחווינו. זמן להתחבר רגע לשקט שבתוך עצמינו. אז מה זה באמת משנה מה התוצר שיצא ממנו - אם הזמן עצמו הוא המתנה!
שעמום מאמן את היכולת שלנו לפתור בעיות: כשיש לנו שקט בראש וזמן לחשוב, אנחנו מתחילים לנתח כל מיני חוויות ומתוך כך מוצאים בתוך עצמינו את הפתרונות. זהו זמן קריטי להתפתחות שלנו. אז נא לא להפריע.
יצרו מרחב מזמין לבחירת פעילות, מבלי לדבר עליה: השאירו ספר או שניים זמינים בגובה עיניים, איזה כלי נגינה או מוסיקה נעימה ברקע כשנכנסים הביתה. הניחו פאזל במקום נגיש או כמה דפי ציור וצבעים. אפשרו לילד לגשת באופן חופשי למה שהוא רוצה, מבלי להגדיר זאת כפעילות רשמית. בדיוק כפי שמתבצע בגן: כשכל ילד הולך לפינה שהוא אוהב בזמן החופשי ומחליט כיצד רוצה לפעול בתוכה, ללא תיווך מבוגר.
היו אמפטים לשעמום: אם אני מבינה ששעמום הוא ברכה, אז למה אני כועסת כשהוא מגיע? הגיע הזמן לומר ביי ביי לכעס שמתעורר אצלי כשאני שומעת מהילד שלי שמשמעם לו ופשוט להזדהות עם הרגש שלו או לעזור לו לנסח מחדש את הרגש ולשקף לו אותו קצת אחרת. לדוגמא: "אני רואה שאתה לא בטוח מה אתה רוצה לעשות עכשיו... המממ..."
עודדו את "פשוט להיות ברגע": מכירים את זה שלנו לא נוח עם שתיקה. היא בדרך-כלל מביכה אותנו או מלחיצה ואז אנחנו ישר ממלאים אותה במילים. היום אנחנו יודעים ששתיקה היא מתנה. היא מזמנת חשיבה, עומק, חיבור. הילדים שלנו עוד לא "מקולקלים", הם עדיין יודעים לחיות בשלום בתוך שתיקה. אז בואו לא ניקח להם את זה. כשאנחנו רואים אותם בוהים בחלל, נתקעים במשפט וחושבים, מתלבטים, משרבטים משהו ועוצרים, או סתם נשארים במיטה עוד קצת... למי שעומד מבחוץ ומסתכל עליהם הם נראים תקועים או חסרי אונים, אבל הם ממש לא. הם פשוט "נמצאים ברגע" שלהם. וכשאנחנו מדברים אליהם אנחנו קוטעים את הרגע היקר ערך הזה. אז בפעם הבאה שאתם נוכחים לרגע כזה אצל ילדכם: קודם כל שימרו על שקט ועל המרחב שלהם. ושנית, אל תתערבו או תעבירו ביקורת על זה שהם לכאורה "לא עושים כלום", כי רובינו מבלים את חיינו הבוגרים בניסיון ללמוד את היכולת הזו "לא לעשות כלום" אז בואו ננסה לא להרוס להם אותה מלכתחילה.
אפשרו לילדים "זמן לבד": אנחנו לא תמיד מודעים לזה, אבל כמו שאנחנו זקוקים לזמן לבד, גם הילדים. הם יקבלו ביטחון, תחושת מסוגלות ועצמאות מהיותם לבד. ויקבלו מסר שאנחנו סומכים עליהם שהם יסתדרו לבד. אז הישארו באיזור, אבל לא ממש "מעליהם" כל הזמן. תנו להם קצת להיות לבד (בתוך סביבה בטיחותית כמובן).
תכננו פחות וכך תגדילו את הזמן המשפחתי הלא מוגדר: זה יזמן פנאי לאימון שריר היצירתיות.
לא באנו לסמן וי: יצאתם עם הילדים לתערוכה, לפארק, לטיול? ובמקום לראות את כל התערוכה כפי שתכננתם, או לשחק בשלל מתקני הפארק הם "נתקעו" על פינה אחת ורוצים שוב ושוב לטפס על אותו מתקן שאתם כבר מזמן מיציתם? אימרו לעצמכם שלהיתקעות הזאת יש ערך. היא מפתחת את היכולת שלהם להתעמק במשהו אחד וליהנות ממנו ביסודיות. וזו החוויה שהם יקחו איתם הביתה מהיום הזה.
מודלינג: מתי בפעם האחרונה הילדים ראו אותנו סתם יושבים ונהנים מכוס תה, או ספר? מדיטציה או האזנה למוסיקה? הכניסו את הפעולות האלו למרחב מולם ולמדו אותם שזה זמן קדוש בו אמא או אבא חושבים ולא מדברים. בהתחלה הם ינסו לדבר "ולהפריע" אבל אם נסביר להם בסבלנות כמה פעמים את המשמעות והחשיבות של זה, ואולי אפילו נזמין אותם לעשות זאת אתנו, לאט לאט זה יכנס לסדר היום המשפחתי, והם יוכלו ללמוד זאת מכם.
נשמע מדהים לא? אני לגמרי הולכת לנסות את זה בבית!
אז בפעם הבאה שהילד שלי יגיד לי "אמא משעמם לי", פשוט אהיה אמפטית לרגש שלו ואשיב משהו בסגנון: "אהממ, מעניין..." או "כן, יש רגעים בחיים שמשעמם..." ופשוט אשתוק.
מתה לראות כבר מה יקרה :)