.png)
לפני כמה ימים התקשרה אליי אמא מאוד נסערת.
"אני חייבת אותך", היא אמרה. "מה קרה?" שאלתי.
"הבת שלי הטריפה אותי אתמול, עד שכבר לא יכולתי יותר והעפתי לה סטירה. אחרי זה בכיתי שעה במיטה. וגם לא הייתי מסוגלת לבקש ממנה סליחה. אני ממש לא יודעת מה לעשות איתה, היא מצליחה להוציא ממני דברים שלא ידעתי שקיימים בי." אמרה.
ברגע הראשון כאב לי מאוד על הילדה, אבל באותה נשימה כאב לי מאוד לשמוע את הכאב של האמא.
אני מכירה את הכאב הזה. זה כאב שמסמן לי שחציתי גבול אסור מול הילד שלי. כשזה קורה לי אני נהיית השופטת הכי מחמירה של עצמי, וסליחה וחמלה עצמית לא קיימות בבית המשפט הזה. אני שוכחת שתמיד יש אפשרות ודרך לתקן.
בואו נגיד את זה רגע בקול רם, ואולי אפילו נצעק את זה, כי זה בוער עמוק בלב, (לפחות שלי) - להיות הורה בימינו זה ממש ממש ממש קשה!
מכל הבחינות:
לעמוד בכל המשימות היומיומיות בלו"ז כל כך עמוס וצפוף, להביא מספיק כסף הביתה שיאפשר לנו לחיות כמו שהיינו רוצים. להיות בסדר כל הזמן מול כולם, לעמוד בציפיות ולא לאכזב, לחשוב קדימה להגדיל ראש ולתכנן... למצוא בתוך זה גם זמן לספורט ותזונה בריאה, ולבקר את סבא וסבתא, ולהיות שם בשביל חבר/ה שצריכים אותי. ובתוך כל זה לייצר זמן איכות של כיף והנאה עם הילדים במעט השעות שנותרו לנו איתם, כשאנחנו כבר גמורים ומותשים, כשכל מה שבא לנו זה להכנס למיטה עם איזה פרק של סדרה טובה או פשוט לישון...
רק מלכתוב את הפסקה הזו נהייתי מותשת.
אז כן זה ממש קשה!
האם זה חריג שהורה מגיע למצב שהוא מעיף מסטירה לילד שלו, כן. האם זה מפתיע? לא מאוד.
תשאלו את עצמכם בכנות: האם לא קרה שממש רציתם להעיף סטירה לילד שלכם ברגע של עצבים כשכל הזעם כבר עלה לכם לראש, והילד בשלו ממשיך להטריף אתכם?
לי זה קורה. ולהורים רבים אחרים זה קורה. זה בסדר. זה טבעי ואנושי. השאלה היא: איך אני יכולה להימנע מלהגיע למצבים האלו מלכתחילה או לפחות להקטין אותם, וכשהם כן קורים, לדעת איך להתנהל בתוכם.
התשובה היא: לקבל הדרכת הורים.
כבר אחרי הפגישה הראשונה עם האמא הזו היא פתאום "נזכרה" מה היא כל כך אוהבת בילדה שלה. היא התחברה מחדש לכל הדברים הטובים שיש בילדה שלה, שהיא פשוט צבעה בשחור, כי במשך הרבה זמן היתה מסוגלת לראות רק את "הדברים הרעים" שהיא עושה.
היא הבינה שהילדה שלה מזכירה לה מאוד את עצמה, ואת הדברים שהיא לא אוהבת בעצמה. היא היתה כל כך חרדה מזה, שניסתה בכל כוחה להרחיק את הילדה שלה מזה ובפועל רק חיזקה את ההתנהגות שהיא רוצה לשנות.
שעה אחרי שנכנסה אליי להדרכת הורים, היא יצאה מפה אחרת לגמרי. וזה בדיוק זה.
הדרכת הורים טובה תעזור לכם להתחבר לעצמכם ולמצוא את התשובות והכלים בתוך עצמכם, דרך שיקוף דפוסים שקיימים בכם היום, שאתם כל כך רגילים להתנהג אותם, שאתם לא שמים לב שהם קיימים בכלל.
אבל תמיד תמיד בהדרכת הורים טובה בעיני, היא לחזור לתוך עצמי ולמצוא שם את התובנות.
כי כל הורה הוא ההורה הכי טוב לילדים שלו. כל הורה אוהב את הילדים שלו. הוא רק צריך פנס קטן שיאיר לו את הדרך הנכונה לאהוב.
אחרי שהאמא הזו יצאה מהפגישה שלנו, שאלתי את עצמי, למה לחכות עד שהיחסים עם הילדים יגיעו למצבי קיצון בהם לא אתם ולא הם מאושרים בבית? למה לחכות עד שמשהו מספיק חמור יקרה כדי שנגיד לעצמינו שאנחנו חייבים "להלחם" על המשפחה שלנו עכשיו?
למה לחכות?
כל מיומנות אחרת בחיים אנחנו הולכים ללמוד, לקבל הכשרה מסודרת וכלים, ורק להורות, המקצוע הכי חשוב בחיינו, שמשפיע עלינו בכל רגע ביומיום שלנו וישפיע עלינו ועל ילדים בכל ימי חייהם, רק לזה אנחנו לא מקבלים שום הכשרה. זה מטורף בעיני.
בהדרכת הורים טובה לא צריך יותר מ- 5-6 פגישות כדי לייצר שינוי משמעותי בבית ולהמשיך אותו גם אחרי שהתהליך נגמר. אז למה אנחנו מחכים?
אם יש בכם חוסר שקט עכשיו. לכו ותקבלו עזרה. נקודה.
בדיוק כמו שהייתם מטפלים באוטו כשמשהו מתקלקל בו, ומחליפים מכונת כביסה כל כמה שנים כי היא נשחקת. גם בלב נשחקים ונשברים חלקים, אצלינו ואצל הילדים.
הנקודה היא שאפשר לתקן אותם וכדאי מאוד לתקן אותם, כבר היום. קוראים לזה הדרכת הורים.